בהודו מה ההבדל בין עבירה הניתנת לזיהוי לבין עבירה שאינה ניתנת לזיהוי?


תשובה 1:

עבירה הניתנת לזיהוי ועבירה שאינה ניתנת להכרעה

  • עבירה מוכרת פירושה שלשוטר יש סמכות לבצע מעצר ללא צו. המשטרה מורשית גם לפתוח בחקירה עם או בלי אישור של בית משפט. המשטרה יכולה להגיש דוח מידע ראשון (FIR) רק במקרים של עבירות מוכרות. עבירות חמורות מוגדרות כניתנות לזיהוי ולרוב עונש של 3 שנים ומעלה. בית המשפט העליון בהודו אמר כי חובה על המשטרה לרשום דוח מידע ראשון לכל התלונות בהן התגלתה עבירה מוחשית.
  • עבירה שאינה ניתנת לזיהוי פירושה שלשוטר אין סמכות לבצע מעצר ללא צו ולא ניתן לפתוח בחקירה ללא צו בית משפט. בהודו, פשעים כמו אונס, רצח, גניבה וכו 'נחשבים בלתי ניתנים לזיהוי. פשעים כמו מטרד פומבי, פגיעות פשוטות, שובבות וכו' נחשבים בלתי ניתנים להכרה.
סעיף 154 בקוד סדר הדין הפלילי, 1973154. מידע במקרים הניתנים לזיהוי. כל מידע הנוגע לביצוע עבירה הניתנת לזיהוי, אם נמסר בעל פה לקצין האחראי על תחנת משטרה, יופחת לכתב על ידו או תחת תחתיו. כיוון, ולהיקרא למודיע; וכל מידע כאמור, בין שנמסר בכתב ובין שהוא מופחת לכתיבה כאמור, ייחתם על ידי המסר אותו, ותוכנו יוכנס בספר שישמר על ידי קצין כזה בצורה שרשויה הממשלה לקבוע. מטעם זה. עותק של המידע כפי שנרשם בסעיף קטן (1) יימסר מייד ללא עלות למודיעין. כל אדם הצטער על סירוב מצד קצין הממונה על תחנת משטרה רשום את המידע האמור בסעיף קטן (1) רשאי לשלוח את תוכן המידע האמור, בכתב ובדואר, למפקח המשטרה הנוגע בדבר, שאם היה משוכנע שמידע כזה חושף את ביצוע העבירה המוכרת, יחקור את המקרה בעצמו או להפנות חקירה שתעשה על ידי כל שוטר הכפוף לו, באופן הקבוע בקוד זה, ולקצין כזה יהיו כל סמכויותיו של קצין הממונה על תחנת המשטרה ביחס לעבירה זו

תשובה 2:

יישום המוח השיפוטי לפני תחילת החקירה של המשטרה הוא אחד הבדיקות החשובות בכוח המשטרה והמבצעת הפוליטית השולטת במשטרה. מסיבה זו, מסיבה מסוימת של עבירות על המשטרה לשכנע את שופט השלום כי יש לה מספיק סיבה לפתוח בחקירה או לבצע מעצר.

כדי לאזן בין סמכויות החקירה לבין הצורך בביקורת שיפוטית, החוק הפלילי מחלק את סוגי העבירות השונות לאלו המחייבים יישום כזה של המוח השיפוטי לפני שניתן יהיה לפתוח בחקירה, ובין אלה שלא. עבור הקטגוריה המכונה עבירות מוכרות, המשטרה אינה זקוקה לצו כדי לחקור ולבצע מעצרים. בגין עבירות שאינן ניתנות לזיהוי, המשטרה זקוקה לצו לחקירה וביצוע מעצרים. זה ההבדל הבסיסי. עבירות בעלות אופי חמור יותר ניתנות לרוב לזיהוי. הסיווג המלא מופיע בתוספת 1 לקוד סדר הדין הפלילי.

תוכלו לקרוא ניתוח של המשפט ההודי והמקצוע המשפטי בבלוג myLaw.


תשובה 3:

קוד סדר הדין הפלילי, 1973, מסווג את כל העבירות על בסיס שונה. בסיס כזה הוא ניתן לזיהוי ולא ניתן לזיהוי.

עבירה ניתנת לזיהוי:

סעיף 2 לקוד מגדיר עבירה הניתנת לזיהוי כעבירה ותיק הניתן להבחנה כמקרה שבו יש לשוטר סמכות לעצור אדם ללא צו.

בהמשך למקרים הניתנים לזיהוי, על המשטרה לרשום FIR ברגע שיחשף עבירות מוכרות בעובדות. עם זאת, למען האמת הם לא מוכנים כל כך לרשום FIR וזה אכן יכול להיות קשה מאוד לגרום להם לרשום אחד על בסיס המידע שאתה חושף.

עבירה בלתי ניתנת לזיהוי:

די ברור, עבירה שאינה ניתנת לזיהוי היא מקרה אחד, ותיק שאינו ניתן לזיהוי הוא מקרה בו אדם עלול להיעצר על ידי המשטרה ללא צו.

במקרים כאלה אין למשטרה את הכוח לחקור בעצמם. זה נקבע בפרט בסעיף 156. אדם שנגרם בכך נאלץ להגיש תלונה פרטית אצל השופט המוסמך.

הם צריכים לחכות לפקודת בית המשפט. בדומה לעצור אדם במקרה כזה, נדרש צו מעצר.

בשני המקרים, קרי במקרה של חקירת מקרה מורגש על ידי קצין המשטרה עצמו או חקירה של קצין המשטרה בכיוון בית המשפט, קצין המשטרה מגיש דוח המכונה בטווח הגנרי כדוח המשטרה לפי סעיף 173.

אולם במקרים בהם קצין משטרה מבצע חקירה בתיק שאינו ניתן להזדהות ללא צו בית משפט, חקירה כזו לדעתי אינה סדירה ואינה חוקית בלבד. הסיבה לכך היא שס '2 לקוד תוך הגדרת התלונה טוענת כי במקרים כאלה ינהג בדו"ח המשטרה כאל תלונה פרטית ואל קצין המשטרה כמתלונן פרטי. מכאן שזה פגם הניתן לריפוי.

אני מקווה שזה ענה על שאלתך.